מבט יהודי על איכות הסביבה

היהדות, כדת העוסקת רבות במקומו ובתפקידיו של האדם בעולם, מציגה תפיסת עולם מגובשת ועשירה לגבי יחסי הגומלין שבין האדם לסביבה ולטבע והצורך לשמור על ריכות הסביבה.

כבר בחמשת חומשי תורה ניתן למצוא איזכורים וקביעות לגבי הדרך בה יש לנהוג במשאבי הטבע. בהמשך, משתלבות תפיסות שונות לגבי איכות הסביבה כחוט השני בתנ"ך, בהלכה ובתפיסת עולמם של גדולי החכמים והפוסקים בעולם היהודי.

כמו בנושאים רבים נוספים, גם לאיכות הסביבה והקשר בין האדם לטבע אין תפיסת עולם אחת מגובשת בהלכה – אלא מגוון של דיעות הנוגעות לצדדים שונים של הממשק בין האדם לסביבתו.

יחסי האדם והסביבה – שתי גישות מרכזיות

שתי גישות עומדות האחת מול השנייה בשאלת מערכת היחסים וההיררכיה בין האדם לטבע. בצד האחד עומדת גישת האקולוגיה האנתרופוצנטרית – תפיסת עולם אקולוגית הגורסת כי האדם הוא מעין מנהל או אדון בטבע, כזה שתפקידו העיקרי בעולם הוא לנצל את הטבע לצרכיו בדרך שתועיל עימו לטווח הקצר והארוך. מבט יהודי על איכות הסביבה

אין להסיק מתמיכה בגישה זו כי התומך אינו מאמין בחשיבותם של ערכי איכות הסביבה וקיימות שכן במרכזה עומד גם הצורך לשמר את הטבע על מנת להפיק ממנו תועלת לאורך זמן.

הגישה העומדת מנגד הינה גישת האקולוגיה הביוצנטרית – תפיסת עולם אקולוגית הגורסת כי בטבע אין שווים ושווים יותר – כולם שווים אותו הדבר ואת ערכו של חי או דומם יש לבחון בצורה רחבה הרבה יותר מאשר בחינת הדרך בה הוא מיטיב עם האדם.

רוב גדול של התפיסות האקולוגיות המודרניות נגזר משתי תפיסות בסיס אלה המשמשות כר נרחב למדענים ופילוסופים כאחד.

בחינת המבט היהודי על איכות הסביבה

אינסטינקטיבית, ניתן להניח כי מבט יהודי על איכות הסביבה המשתקף מסיפורי המקרא יראה על תפיסה אנתרופוצנטרית של יחסי האדם והסביבה – האדם הלא הינו היחיד שנברא "בצלם אלוהים" ובספר בראשית הוא מקבל את אדמת גן עדן " לעבדה ולשמרה".

היהדות מרבה לעסוק בהיותו של האדם יצר הבריאה היחיד שקיבל את היכולת להבחין בין טוב לרע ומכאן את היכולת להבין את הצורך לשלוט ביצריו, כפי שתיאר זאת הרמב"ם: "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים" (ברכות, לג ע"ב). תכונה זו מפרידה את האדם מיצירי האל האחרים ומקנה לו עליונות עליהם, לכן מצווה עליו - פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשֻה" (בראשית א כ"ח).

עם זאת, התורה וההלכה חוזרות פעמים רבות על החובה העומדת בפני האדם לשמר את משאבי הטבע ולנהוג בהם בתבונה ובכבוד. הרס הטבע מתואר שוב ושוב כמזיק לאדם וכפוגע ביכולת ההישרדות שלו.

על האדם לשמור על הטבע בעת שלום וגם בעת מלחמה כמתואר בספר דברים: "כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצהּ לנדֹח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבֹא מפניך במצור. רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אֹתו תשחית וכרת ובנית מצור על העיר אשר הִוא עשה עמך מלחמה עד רדתה (דברים כ יט-כ).

הטבע מתואר בתורה ובהלכה כמקור החיים של האדם – הוא מספק לו מזון ומשאבים באמצעותם הוא שורד ולכן חלה עליו החובה לשמור עליו ולהימנע מלגרום לו הרס. למעשה, תורת הקיימות שתפסה תאוצה בעולם האקולוגיה בעשורים האחרונים נראית דומה מאוד לגישתה זו של היהדות כלפי יחסי האדם והסביבה. עם זאת, גישה זו אינה מקבלת טענות כי האדם והטבע אחד הם, אלא מדגישה את הניגוד ביניהם כפי שעושה רש"י בכתביו המפרשים את המקרא.

מנגד, ניתן למצוא בהלכה ובמקרא סממנים לגישה הביוצנטרית, הרדיקלית יותר, לפיה האדם והטבע אחד הם ואין האחד עליון על משנהו. התיאור הבולט ביותר של גישה זו נמצא בספר איוב שהינו משל מורכב הנוקט בגישה אירונית ואף סרקסטית לעיתים בדיעה הרווחת כי האדם הוא מרכז היקום.

אלוהים מתואר בספר איוב כישות הדואגת לכל המינים החיים בטבע בצורה שווה והדואגת לטפח אף אזורים בהם לא קנה לעצמו האדם אחיזה כלל: "להמטיר על ארץ לא-איש, מדבר לא אדם בו. להשביע שאה ומשאה ולהצמיח מצא דשא" (איוב לח, כו-כז).

גם הרמב"ם ממשיך בגישה זו השוללת את התפיסה האנתרופוצנטרית המוחלטת הנפוצה אצל הציבור בהצהירו: "אין לסבור בכל הנמצאים שהם בגלל מציאות האדם, אלא יהיו גם שאר כל הנמצאים מטרה לעצמם לא בגלל דבר אחר" ( מורה נבוכים, חלק שלישי, פרק יג ).

מקומו של האדם בטבע בראי היהדות

נראה כי שתי הגישות שתוארו למעלה חולקות ביניהן מכנה משותף בולט אחד – בשתיהן מדגישים המקורות את חובתו של האדם לשמר את הסביבה והטבע בהם הוא פועל – אם מכיוון שהוא אדון הארץ ומחובתו לדאוג לשימורה ואם מכיוון שהוא אינו שונה מכל יצר בריאה אחר ולכן גם אין לו זכות לדרוש לעצמו זכויות יתר הגורמות להרס הסביבה והטבע.

ההלכה היהודית נוהגת לתת לסוגיות מקראיות שונות מספר פירושים, לעיתים כאלה נוגדים באופן בולט על מנת להדגיש את חובתו של האדם לנהוג בצניעות ביחסיו עם הסביבה. כך למשל, סיפור בריאת העולם מובא בשתי פרספקטיבות שונות כדי להדגיש נקודה זו.

האחת גורסת : "כדי שיכנס לסעודה מיד. משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושיכללן, והתקין סעודה, ואחר כך הכניס אורחין"; (סנהדרין) ואילו השנייה טוענת: "שאם תזוח דעתו עליו, אומר לו: יתוש קדמך במעשה בראשית".

עליון על הטבע או שווה לו, על האדם החובה לשמר את הסובב לו, חובה העוברת כחוט השני בסיפורי המקרא וכן לאורך ההלכה על תקופותיה ומלמדיה השונים. הוראות אקולוגיות הדורשות מהאדם לשמר את משאבי הטבע אף עשויות להתפרש כמצווה כפי שגורס הרמב"ם בכתביו השונים. 


הזכויות לתוכן האתר שמורות לבעליו החוקיים - כל שימוש בתוכן המופיע באתר ללא רשות מראש ובכתב מבעלי האתר יטופל בהתאם לחוקי מדינת ישראל ©

מאמרים אחרונים

קישורים
- פסולת אשפה ואנחנו



עיניים ירוקות לאיכות הסביבה | פיתוח בר קיימא | מקורות רעש סביבתי | אסון צ'רנוביל | טיפול בחומרים מסוכנים | מפת האתר
מבט יהודי הלכתי על איכות הסביבה שלנו