מידות המוסר בטבע

האם עלינו לחיות בהתאם לחוקי הטבע ולהיות לא מוסריים?

היום לנוכח המשבר הסביבתי אנו בני האדם נדרשים לבחון שוב את האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו ביחס לטבע.

האם אנחנו אכן עומדים במרכז העולם או שאולי אנחנו רק חלק מן הטבע והמשבר הסביבתי שאליו נקלענו נועד רק להזכיר לנו שעלינו לחזור ולחיות בהתאם לחוקי הטבע כמו שאר היצורים האחרים?

אך האם נוכל ליישר קו עם הטבע ונצליח לחיות בהתאם לחוקי הטבע?

בטבע מהרגע שהגידול של האוכלוסיה של מין מסוים עולה מעבר לכושר הנשיאה של בית הגידול שלו, נוצר מחסור במזון או מופיע גורם מגביל אחר שיגרום לריסון הגידול של אותה אוכלוסיה. האם אנחנו, בני האדם, צריכים לרסן את גידול האוכלוסיה אצלנו באופן דומה?

האם עלינו לפעול על פי הצרכים של המערכת האקולוגית כולה ולא על פי הצרכים הצרים שלנו, מאחר שאין אנו אלא מין אחד מתוך מינים רבים?

האם אנו טועים כשאנחנו מגנים על החלשים בחברה?

אם ננהג לפי חוקי הטבע נצטרך להימנע מלעזור לחלשים ולהימנע מלהציל חיי אדם כדי לתת לטבע להתאזן ללא כל התערבות מבחוץ.

האם זה מה שאנחנו אכן צריכים ורוצים לעשות? האם עלינו להפסיק לנהוג באופן מוסרי וליישר קו עם הטבע שאיננו פועל לפי חוקי המוסר.

ואולי המשבר הסביבתי נובע מכך שאנו מתייחסים לטבע באופן לא מוסרי?

האדם הוא היחיד בטבע הפועל לפי אמות מידה מוסריות. הוא היחיד המגן על החלשים.

חוקי המוסר של האדם מתייחסים בעיקר לבני האדם ופחות לחי ולצומח ולמשאבי הטבע השונים. האם עלינו להחיל את זכויות הפרט המוקנות על פי כללי המוסר האנושי על כל הייצורים החיים והאם זה מה שיפתור את המשבר הסביבתי?

האם המשבר הסביבתי נובע מזה שאנחנו מוסריים כלפי עצמנו בלבד ולא כלפי כל היקום בכללותו? אך אם נרצה להעלות את מעמדם של יצורים חיים, ושל הטבע בכלל, האם זה יחייב הורדת ערכו ומעמדו של האדם?

הטבע טוב לאדם אך האדם אינו טוב לטבע

אין ספק שהמשבר הסביבתי אליו נקלענו מוכיח לנו שטבעו של האדם וצרכיו של האדם אינם עולים בקנה אחד עם צורכי הטבע. הטבע טוב לאדם אך האדם אינו טוב לטבע. האדם אינו יכול להסתדר בלי הטבע, אך הטבע יסתדר מצויין בלי האדם.

האדם שואף להיטיב עם עצמו כפי שכל היצורים החיים שואפים להיטיב עם עצמם. הוא ניזון מהחי והצומח ממש כפי שהם ניזונים זה מזה. הוא משתמש בטבע כפי מידת יכולתו ממש כפי שכולם משתמשים בטבע כפי מידת יכולתם.

הוא אוכל את התרנגולות ממש כפי שהאריה טורף את האיילה. מהבחינה הזו כשהאדם מנצל את הטבע הוא נוהג בהתאם לחוקי הטבע. ובכל זאת הוא היחיד שמסב נזק לעולם כי הצרכים שלו עולים בהרבה על הצרכים של שאר היצורים החיים ומכיוון שרק לו יש את היכולת להתערב בטבע ולשנות אותו.


כל היצורים בטבע נוהגים על פי טבעם והאדם אינו שונה מהם במאומה גם הוא נוהג על פי טבעו, אלא שטבעו של האדם הוא ללכת נגד הטבע בעוד שטבען של שאר החיות הוא להשתלב בטבע.

אין ספק שהאדם הוא נזר הבריאה במובן זה שהוא בעל סגולות העולות אלפי מונים על כל השאר, אך האם כישוריו המיוחדים ותבונתו מצדיקים את הרס העולם.

נראה כי האדם קיבל את התבונה כדי לדעת להשתמש בה בתבונה, אך האם הוא אכן עושה את זה?

היהדות מנסה למזער את נזקי האדם לסביבה

ביהדות יש התייחסות יפה לשאלת מקומו של האדם בטבע ולסכנה הנשקפת מן האדם לטבע ויש בה נסיונות רבים להגן על הטבע מפני האדם.

האדם מוגדר בה כנזר הבריאה וצווה להתרבות ולמלא את הארץ ולכבוש אותה אך בד בבד מוטלת עליו האחריות לשמירת העולם: "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך".

מוטלת על בני האדם אחריות של אורחים עלי אדמות. האדם אינו בעל הבית שיכול לעשות בעולם כבתוך שלו – כי לה הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה (תהילים כד)

הלכות ומנהגים במסורת היהודית מדגישים את הזיקה לטבע ולארץ והאחריות שלנו כלפיה, הדימוי הרווח של החברה התנ"כית היא של חברה חקלאית בת קיימא, שמתנהלת בתבונה חברתית ואקולוגית.



הזכויות לתוכן האתר שמורות לבעליו החוקיים - כל שימוש בתוכן המופיע באתר ללא רשות מראש ובכתב מבעלי האתר יטופל בהתאם לחוקי מדינת ישראל ©

מאמרים אחרונים

קישורים
- חינוך סביבתי
- איכות הסביבה, זיהום כדור הארץ
- זיהום אויר - החור באוזון



מפת האתר